נייר טואלט

נייר טואלט הוא מוצר מנייר שעיקר תכליתו ניקוי ניגוב כללי. לרוב, הנייר עדין ורך.
נייר טואלט, השונה בהרכבו מממחטת נייר והוא מתוכנן כך שיתפרק במגע עם מים, על מנת למנוע סתימות במערכת הביוב. סוגים אחדים של נייר טואלט נועדו להתפרק בבורות שופכין ואילו אחרים-לא.
התיעוד המוקדם ביותר לשימוש בנייר טואלט הוא מסין, מהלך המאה ה-14.
נייר הטואלט התעשייתי הראשון ששווק בלעדית עבור שימוש בבית שימוש ייוצר
בידי ג'וסף גייטי (Gayetty) בארצות הברית בשנת 1857.
קודם להמצאה זו השתמשו בעלי אמצעים בצמר, בתחרה או בקנבוס לרחיצת ההיטהרות, בעוד שחסרי הממון השתמשו בידיהם, בנהרות, או ניקו
עצמם באמצעות חומרים שונים, כגון סמרטוטים, שבבי נסורת, עלים, עשב,
חציר, אבן, חול, אזוב מצוי, מים, שלג, עלי תירס, קליפות פרי, עורות או צדפות,
בהתאם לאזור הגאוגרפי, מזג האוויר או מנהגים חברתיים.
ברומא העתיקה נעשה שימוש בספוג על מקל, אשר לאחר השימוש הוחזר לדלי ובו מי מלח.
נייר הטואלט הפך במאות ה-19 וה-20 למצרך יומיומי בכל רחבי העולם.
חשיבותו הוכחה כאשר ג'וני קרסון סיפר בתוכניתו בדיחה תמימה על מחסור אפשרי בנייר טואלט.
בעקבות הבדיחה נרשמה בהלת קניות שגרמה למחסור בנייר הטואלט בעצמה

יחס שירותים לאדם

מהווה אומדן לרמה סניטרית. במדינות מתפתחות נעשה בשימוש בשירותים משותפים לשכונה ולכן אומדן זה הופך מהותי יותר. ישנם ערים בהודו לדוגמה בהן יחס של 1:50 גם הוא בגדר שאיפה. במדינות מפותחות לעומת זאת נקבע בחוק יחס שירותים לאדם מינימלי במבני ציבור ובמקומות העבודה.
בסוף שנת 1994 נוסף לחוק התכנון והבניה סעיף 158א1, הקובע
"בבית שימוש ציבורי יהיה המדור המיועד לנשים גדול בשטחו ובמספר
הקבועות שבו מן המדור המיועד לגברים באותו מקום, הכל כפי שיקבע
שר הפנים בתקנות בהתייעצות עם המועצה הארצית ועם שר הבריאות".
הפרטים נקבעו בטבלאות שבהוראות למתקני תברואה ולאחר מכן הוגמשו הכללים,
ונקבע כי "במוסדות חינוך, בתי תפילה ובמוסדות קהילתיים אחרים,

קרא עוד...